מאת עמית עכו, שותף
בזמן האחרון, אנו עדים למספר מקרים בהם אזרחים זרים — כולל פוליטיקאים אירופיים ועובדי סיוע הומניטרי סורבו כניסה לישראל בשל מעורבותם בפעילויות הנתפסות כעוינות למדינת ישראל. החלטות אלה משכו תשומת לב בינלאומית, במיוחד במקרים בהם נמצא כי אנשים קידמו חרם כלכלי נגד ישראל או ניהלו קמפיינים שנועדו לפגוע בלגיטימיות של ישראל.
בקרת הגבולות הישראלית, הפועלת תחת משרד הפנים, שומרת לעצמה את הסמכות המלאה לקבוע מי יורשה להיכנס למדינה. זכות ריבונית זו חיונית לשמירה על הביטחון הלאומי, שמירה על הסדר הציבורי, ולתחזוק המסגרת הדיפלומטית והחוקית של ישראל.
המקרה של Rima Hassan – חברת פרלמנט אירופאי
דוגמה בולטת לכך קרתה בפברואר 2025, כאשר רימה חסן, חברת פרלמנט אירופאי, סורבה כניסה לישראל. שר הפנים, משה ארבל, פרסם הודעה פומבית שבה הסביר את ההחלטה, ואמר:
"כניסתה של חסן לישראל תסורב." הוא ציין כי חסן "פעלה באופן עקבי לקידום חרמות על ישראל, בנוסף להצהרות רבות שפירסמה ברשתות החברתיות ובראיונות תקשורתיים." המהלך הגיע בעקבות "המלצת משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות," והדגיש את שיתוף הפעולה בין משרדי ממשלה ישראליים בטיפול בפעולות זרות הנתפסות כעוינות.
המקרה של שני חברי פרלמנט בריטים, Yasmin Qureshi and Apsana Begum
תקרית דומה התרחשה באפריל 2025 בשדה התעופה בן-גוריון, כאשר שני חברי פרלמנט בריטים, יסמין קורישי ואפסנה בגום, סורבו כניסה. השניים, המוכרים כמבקרי ישראל הבולטים בפרלמנט הבריטי, נחתו בשדה התעופה בן-גוריון בטיסה מלוטון, מלווים בעוזריהם. על פי התקשורת, עם הגעתם טענו שהם חלק מ"משלחת רשמית," מה שמעיד על מטרה דיפלומטית לביקורם. עם זאת, במהלך חקירתם על ידי אנשי הגבול הישראלים, התברר כי הטענה הזו הייתה שקרית.
על פי רשות האוכלוסין וההגירה, המטרה האמיתית של ביקורם לא הייתה דיפלומטית. במקום זאת, חברי הפרלמנט, ככל הנראה (לפי רשות האוכלוסין וההגירה), ביקשו לתעד את פעולתם של כוחות הביטחון הישראליים ולנהל רטוריקה עוינת למדינה. קריאותיהם הקודמות לחרמות והשתתפותם המתמשכת בקמפיינים שנועדו לפגוע בלגיטימיות של ישראל חיזקו את ההחלטה לסרב להם כניסה.
הסירוב עורר ביקורת ממזכיר החוץ הבריטי, אשר כינה את המהלך "בלתי מקובל." עם זאת, הרשויות הישראליות הדגישו כי ההחלטה תואמת את המדיניות הלאומית. הממשלה טוענת כי בעוד שביקורת על ישראל מתקבלת כאשר היא מבוצעת דרך ערוצים מכבדים ומועילים, אין היא יכולה להתיר כניסה לאלה שמבקשים לפגוע במעמדה הבינלאומי של המדינה או לקדם הסתה תחת מסווה של פעילות תמיכה או סיוע הומניטרי.
צעדים כאלה הם חלק מגישה רחבה יותר של ישראל להגן על עצמה באופן דיפלומטי, לא רק דרך פורומים בינלאומיים אלא גם על ידי רגולציה של התנהלותם של מבקרים זרים שמעמדם עשוי לפגוע באינטרסים הלאומיים. המקרים של רימה חסן, יסמין קורישי ואפסנה בגום מדגימים את האיזון העדין שישראל מנסה לשמור עליו בין פתיחות לביטחון.
המקרה של אונר"א וארגוני סיוע הומניטרי
תופעה זו של סירוב כניסה חורגת מעבר לדמויות פוליטיות ומכלילה גם עובדי סיוע הומניטרי ועובדים בארגונים בינלאומיים. בחודשים האחרונים, ישראל הגבילה את הגישה לצוותים של ארגוני non-governmental organizations (NGOs) וסוכנויות סיוע הומניטרי הפועלות באזור. סוכנות הסעד והעבודה של האומות המאוחדות לפליטים פלסטינים (אונר"א) הזהירה כי ישראל מסרבת באופן שיטתי להעניק ויזות לעובדי ארגונים לא ממשלתיים.
בעניין זה, מנכ"ל אונר"א פיליפ לאזריני הצהיר כי ממשלת ישראל "הפסיקה להעניק ויזות" למובילי מפתח ועובדים בקהילת הסיוע ההומניטרי, כולל כאלה מארגונים עם "שיתופי פעולה קרובים" עם האומות המאוחדות.
"ככל שממשלת ישראל מצמצמת את הייצוג של ארגוני סיוע…"
המלצות קן-תור & עכו
לסיכום, המסר של ישראל ברור: היא מחויבת לחופש הביטוי ולדיאלוג, אך לא על חשבון הריבונות והביטחון שלה. מי שמעוניין לבקר בישראל, חייב לעשות זאת בכוונה טובה, תוך כבוד לחוקיה ולמוסדות הדמוקרטיים שלה. כניסה למדינה אינה זכות, אלא זכות יתר — וישראל, כמו כל מדינה ריבונית, שומרת לעצמה את הזכות להחליט מי רשאי לחצות את גבולותיה.
אנו ממליצים כי מבקרים שעשויים להיות מעורבים בנושאים הקשורים לפעילות פוליטית, סיוע הומניטרי או קשרים עם ארגונים העוסקים בנושאים שנויים במחלוקת הקשורים לישראל, יפנו למשרדנו לפני נסיעתם לישראל. ישנם מנגנונים חוקיים הזמינים לאיתור בעיות אפשריות בכניסה מראש ולפעול משפטית בהתאם במידה ונמצאו.
גישה פרואקטיבית זו יכולה לעזור למנוע עיכובים, מבוכה ציבורית, הוצאות משמעותיות ובמקרים רבים, למנוע סירוב כניסה מוחלט לישראל.
חשוב להבין כי ברגע שנעשתה החלטת סירוב על ידי הרשויות הישראליות, קשה מאוד להפוך אותה. למעשה, הצעות חקיקה אחרונות מציעות לשלול מאזרחים זרים כל זכות משפטית בבתי המשפט בישראל, ובכך לא לאפשר להם לערער על החלטות כאלה. לפיכך בדיקה והתערבות משפטית מוקדמת יכולים להיות קריטיים להבטחת תהליך כניסה חלק וחוקי.
