מאת עמית עכו, שותף
בבוקר אוקטובר צונן במרכז בלה (Bella Center) בקופנהגן התכנסו המשתתפים באולם B1 4 לאחד הדיונים המצופים ביותר בכנס השנתי של ה-IBA: מושב על AI בתחום דיני הגירה, תחת הכותרת 'בינה מלאכותית והגירה: הבטחה, סכנה ופרקטיקה', שהציגה ועדת דיני ההגירה והאזרחות של ה-IBA.
גרג סיסקינד הנחה את המושב במיומנות, ובזכות הנחייתו המחודדת, החמימות שלו והבנתו החלוצית בטכנולוגיה משפטית נשמר דיון מורכב ומהיר באווירה חברית, מרתקת וממוקדת. הפאנל הפגיש נקודות מבט שונות מרחבי העולם: הנהלה של משרדים גדולים בלונדון, פרקטיקות תאגידיות ייעודיות לצד יועצים משפטיים פנימיים לטכנולוגיה. עם זאת, החוט המקשר של הבוקר נסב סביב שינוי תפעולי יסודי: האופן שבו העיסוק בדיני ההגירה עובר מהנחיה פסיבית (prompting) לביצוע אקטיבי וסוכני ה AI.
רק לפני שנתיים, בכנס ה-IBA בלונדון, הקהילה המשפטית עוד התלבטה האם להשתמש ב AI, בסיכומים גנריים ובשאלה אם צ'אטבוטים מסוגלים לתת עצות מקצועיות. בקופנהגן עברה השיחה מחידושים תיאורטיים אל המציאות של שגרת העבודה.
בינה מלאכותית יוצרת עונה על שאלות; בינה מלאכותית סוכנית פועלת. עורך דין הגירה בן ימינו כבר אינו רק מזין שאלות לחלון צ'אט חיצוני. הוא מפעיל סוכני תוכנה שאוספים רשומות, מתייקים מסמכים במערכות הפנימיות, מנסחים התכתבויות מורכבות וממיינים תיקים לפי דחיפות. במציאות החדשה הזו, עיקר מלאכתו של עורך דין הגירה עובר במהירות מהפעולה המכנית של ניסוח אל הדיסציפלינות הגבוהות יותר של בקרה, שיקול דעת וניהול סיכונים.
מעוזרים לסוכנים אוטונומיים: התפנית בתחום דיני הגירה
את המרחק בין הטכנולוגיה של 2025 לזו של סוף 2026 מוטב למדוד לא בציוני ביצועים של מודלים, אלא במה שעורך דין הגירה מן השורה יכול להפעיל ביום שלישי בבוקר בלי לפתוח קריאת שירות במחלקת ה-IT. לפני שנה, אוטומציה של תהליך מנהלי או של תהליך ניסוח חייבה מפתחי תוכנה חיצוניים, מחזורי תקציב ממושכים ומנהלי פרויקטים ייעודיים. כיום, עם ההבשלה המהירה של עוזרי קוד וארכיטקטורות ענן קלות, עורך דין יכול לתכנן, לבדוק ולהשיק תוכנה ייעודית בתוך המשרד.
במשרדנו, קן-תור ועכו, המעבר הזה הניב כלים מוחשיים הפועלים לאורך התיקים השוטפים, לדוגמא:
הראשון הוא Gemini Responder, תוסף ל-Outlook שהופץ דרך Microsoft 365, המזקק פניות נכנסות מורכבות ומנסח תשובות בהתאם להקשר.
השני הוא אשף אוטומטי דו-לשוני להסכמי התקשרות, השואב את פרטי הלקוח ישירות ממערכות המשרד, מציג תצוגה מקדימה חיה באנגלית ובעברית, מפיק הסכמי לקוח סופיים ומתייק את הרשומות ב-SharePoint.
השלישי הוא סוכן למיון תיבת הדואר, המנטר את הפניות הנכנסות, מסנן עומס פנימי, מסמן עניינים חיצוניים בעדיפות גבוהה הדורשים את תשומת לבו של עורך דין בכיר או שותף אחראי, ומכין טיוטות תשובה הממתינות לעורך הדין. בכל המקרים, עיקרון הארכיטקטורה אינו נתון למשא ומתן: הסוכן מנסח, ועורך הדין מאשר.
עם זאת, היכולת החדשה מביאה עמה מגבלות חדות שטרם נפתרו. מודלי שפה גדולים עדיין מוטים במידה ניכרת לטובת מקורות של המשפט המקובל בשפה האנגלית. כשהם נדרשים לשיטות משפט נישתיות, כמו בישראל לדוגמא, לחוזרים ולנהלים בעברית או לדקויות הפרוצדורליות הבלתי כתובות של רשות האוכלוסין וההגירה, מודלים כלליים מפגינים ביטחון בלתי מוצדק שגולש במהירות להזיות של AI.
מאגרי פסיקה ציבוריים מתעדים יותר מאלפיים החלטות שיפוטיות ברחבי העולם שבהן נחשפו הפניות משפטיות מומצאות והוטלו סנקציות, ונתון זה משקף רק את ההפניות שנחשפו בפרוטוקול. יתרה מכך, מערכות ההגירה שעורכי הדין עובדים מולן מדי יום נותרות עמידות במכוון לשילוב תכנותי.
בהיעדר ממשקי תכנות יישומים (API) סטנדרטיים הניתנים לשימוש ע"י רשות האוכלוסין וההגירה, ומאחורי מחסומי CAPTCHA וניתוקי התחברות תכופים, המקטע האחרון של ההגשה לרשויות נותר, ואולי ראוי שיישאר, מלאכה אנושית בלבד של עורכי הדין.
הקצאה של 100,000 דולר: לקנות, לבנות או להרכיב?
כששותפים מנהלים מתמודדים עם מחזורי טכנולוגיה מואצים, השאלה האסטרטגית המרכזית עברה מ'האם לאמץ בינה מלאכותית סוכנית' ל'כיצד להקצות הון באופן אפקטיבי'. אילו משרד בינוני בתחום דיני הגירה היה מקבל תקציב של 100,000 דולר לשנה הקרובה, השקעת ההון הזה בפיתוח תוכנה ספקולטיבי או בשדרוג מערכות של ספקים ותיקים הייתה הקצאה שגויה. הנוסחה המנצחת לדעתנו נשענת על חלוקת עבודה ברורה: לקנות את הידע, לבנות את תהליך העבודה ולהשקיע באנשים.
לפי מודל זה לפיו פועל משרדנו, התשתית מחייבת השקעה של כ-40,000 דולר בפלטפורמות ארגוניות של המשרד המבטיחות פרטיות מידע קפדנית, אפס אימון מודלים על נתוני המשרד ומחברי מסמכים חזקים.
25,000 דולר נוספים צריכים להבטיח מנועי מחקר משפטי ייעודיים ומנועי מידע ייעודיים להגירה, שספריות המשפט שבבסיסם מתוחזקות, נשמרות וניתנות לציטוט משפטי.
סכום זהה של 25,000 דולר מיועד להעצמת כוח האדם: הדרכה מובנית, תכנון מחדש של תהליכי עבודה, וטיפוח טכנולוג משפטי או מפעיל AI במשרה חלקית בתוך המשרד.
10,000 הדולר האחרונים משמשים כארגז חול פנימי לחדשנות, המאפשר ללעורכי הדין במשרד לבנות אוטומציות ממוקדות הפותרות את צווארי הבקבוק המיידיים שלהם – ואנו מאמצים זו תחת בקרת בטחון מידע של הלקוחות ושל המשרד.
הדיכוטומיה המקובלת בין רכישת תוכנת מדף מסחרית לבין פיתוח קוד במשרד איבדה במידה רבה מהרלוונטיות שלה.
האסטרטגיה המודרנית היא הרכבה: הנחת מודלי יסוד כלליים של בינה מלאכותית מעל ידע ייחודי למשרד, חיבורם לחבילות הפרודוקטיביות השגרתיות, ושימוש בקוד ייעודי קל כרקמה המחברת את עשרים האחוזים האחרונים של תהליך העבודה.
לפני עשרים שנה למדו עורכי הדין לשלוט בגיליונות אלקטרוניים; כיום עליהם ללמוד לנהל את תהליכי עבודה. לדעתנו משרד אינו זקוק למחלקה של מדעני מחשב, אך ללא ספק הוא זקוק לפחות לעורך דין הגירה אחד שיודע להפוך צורך משפטי חוזר לכלי דיגיטלי מתפקד.
שומרי סף אלגוריתמיים: דיני הגירה, בינה מלאכותית ומציאות הגבולות האוטומטיים
בעוד משרדי עורכי דין פרטיים מתלבטים בשאלת האוטומציה של תהליכי העבודה, רשויות הגירה ברחבי העולם כבר הטמיעו בינת מכונה בהיקף נרחב. בארצות הברית, מקרי השימוש של המשרד לביטחון המולדת (DHS) ב-AI התרחבו ביותר משלושים וחמישה אחוזים !!! בחודשים האחרונים. הסוכנויות מפעילות מערכות סינון אוטומטיות כגון ELIS Evidence Classifier ומתקשרות עם פלטפורמות אנליטיות מתקדמות לעיבוד זרמים עצומים של נתוני מבקשים. בבריטניה, פיילוטים של משרד הפנים (Home Office) לסיכום תיקי מבקשי מקלט הראו חיסכון מנהלי ניכר בזמן, אך במקביל עוררו ביקורת משפטית חריפה בשאלת ההגינות שבתהליך מבוסס הבינה המלאכותית. באיחוד האירופי, חוק ה-AI (AI Act) מסווג מערכות הגירה ובקרת גבולות כמערכות בסיכון גבוה לפי נספח III, אולם לוחות הזמנים ליישום שנקבעו במשא ומתן דחו את חובות הציות הפורמליות לקראת סוף 2027.
הדילמה הדיונית המרכזית שבפניה ניצבים עורכי דין להגירה היא מה שמכונה 'פרצת האדם-בלולאה' (human-in-the-loop): כאשר רשות מסווגת כלי סינון אוטומטי ככלי בעל השפעה נמוכה רק משום שמקבל החלטות אנושי מטביע חותמת גומי על התוצר הסופי, השקיפות נעלמת. בסביבות של נפח גבוה, שבהן מקבלי ההחלטות נתונים למכסות תיקים מתישות, נכנסת לתמונה הטיית האוטומציה: לדוגמא אם הבינה המלאכותית מסמנת מבקש כניסה לישראל כאדם לא רצוי, פקיד רשות האוכלוסין אשר הינו ממילא עמוס בעבודה, כמעט שלא יוכל להקדיש את הזמן הנדרש כדי להפריך את החלטת ה AI. כך למעשה ובאופן לא רצוני החלטת ה AI הופכת הלכה למעשה להכרעה בפועל.
הדינמיקה הזו מחייבת התפתחות במשרדי עורכי דין העוסקים בתחום. עורכי הדין נדרשים כיום לכתוב כל עתירה, בקשת פטור וכתב טענות תומך לשני קוראים נפרדים: לבינה המלאכותית שתקבל את ההחלטה, ולפקיד רשויות ההגירה שיבוא אחריה.
לבינה המלאכותית עדיף עקביות מבנית והתאמה מדויקת של נתונים בין בקשות לאשרה, פירוט הגשות קודמות, נתוני חברה זהים וכו' כל אי התאמה לעבר תיחשד כנסיון הטעיה על ידי הבינה המלאכותית. כל למשל, אי-התאמה בודדת בתאריך או סיווג משרה שונה מבעבר, שפקיד הגירה סביר עשוי היה להתעלם מהם בעבר, עלולים בקלות להפעיל סימון אוטומטי של חשד למרמה או לדרישה להשלמת ראיות (RFE).
זאת ועוד, בכל פעם שסירוב בקשה יהיה נושא את סימני ההיכר הנוקשים והתבניתיים של הערכת בינה מלאכותית, על עורך הדין יהיה צורך לבסס תשתית ראייתית חקה.
חשבון הנפש של המחלקות המשפטיות וסופה של 'כרית השעות לחיוב'
לקוחות המשרדים מתלבטים גם הם בינם לבין עצמם ביחס לשימוש בטכנולוגית בינה מלאכותית. סקרים בקרב יועצים משפטיים פינמיים חושפים תסכול נרחב מכך שאימוץ כלי בינה מלאכותית במשרדי עורכי הדין החיצוניים טרם תורגם להפחתה מיידית בשכר הטרחה ובמקביל הביקוש לממשל טכנולוגי מתוחכם (שימוש ב APIs) הולך וגובר.
בבקשות להצעות מחיר (RFP) מצד חברות, לקוחות פוטנציאליים דורשים יותר ויותר גילוי מפורט: אילו כלי AI מופעלים, כיצד מובטחת הסודיות, והאם מדיניות המשרד אוסרת על דליפת מידע עסקי קנייני למאגרי AI ציבוריים.
בנוף הזה, דיני הגירה תופסים מעמד מבני ייחודי. מאחר שהעיסוק בתחום פעל היסטורית לפי מודלים של שכר טרחה קבוע ולא לפי שעות עבודה, התייעלות אוטומטית מתורגמת ישירות להגדלת הקיבולת ולשמירה על שולי הרווח, ולא לאובדן שעות לחיוב.
אלא שההגנה הזו על התמחור הינה זמנית בלבד. ככל שאנשי הרכש בחברות ימדדו באיזו מהירות ניתן להפיק הגשות שגרתיות, הערך הניתן לחיוב בהפקת מסמכים ירד דרמטית.
לכן אנו מסיקים כי הערך המשפטי בר-הקיימא יתרכז כולו בתחומים האנושיים: פרשנות לתקנות ולחוק, הגנה מורכבת בביקורות ציות, ארגון מחדש של חברות רב לאומיות וייצוג בתיקים רבי סיכון.
לדעתנו בתוך חמש שנים, עיסוק בתחום דיני הגירה ללא תהליכי עבודה משולבי בינה מלאכותית ייראה בלתי מתקבל על הדעת בדיוק כמו ניסיון לנהל תהליכי רילוקיישן ללא דואר אלקטרוני.
דיני הגירה ומעקות בטיחות למתמחה שאינו ישן לעולם
הטמעת בינה מלאכותית וסוכני בינה מחייבת עמדה אתית שונה מהותית מהשימוש המזדמן בצ'אטבוטים גנרטיביים.
לדעת המחבר יש לנהל סוכן אוטונומי באותה הקפדה שבה מפקחים על מתמחה צעיר, נלהב ובלתי נלאה: עליו לפעול לפי עקרון ההרשאה המינימלית (least privilege), להיות כפוף לגבולות מנהליים נוקשים אשר יוגדרו ע"י המשרד, לנהל יומן ביצועים (log) הניתן לביקורת ולכלול מתג השבתה מיידי.
אסור שתהיה לו אי-פעם סמכות להגיש מסמך, למסור ייעוץ מחייב ללקוח או לשלוח התכתבות אל מחוץ למשרד ללא אישור של עורך דין בכיר.
הליכים משמעתיים שננקטו לאחרונה בשיטות משפט שונות ממחישים את הסכנות החמורות שבפעולות AI והגשות משפטיות ללא אימות.
באוסטרליה, בתי משפט פדרליים הטילו לאחרונה על עורכי דין קנסות של אלפי דולרים לצד נזיפות פומביות, בגין הגשת כתבי טענות רוויי הפניות משפטיות מומצאות. בבריטניה, טריבונלים ובתי משפט בהרכב (Divisional Court) פרסמו תזכורות חמורות לפיהן הצגת אסמכתאות פיקטיביות שנוצרו על ידי מודלי שפה גובלת בביזיון בית המשפט.
בישראל, שבה בית המשפט העליון הטיל סנקציות אישיות הולכות ומחמירות על עורכי דין המסתמכים על ניסוח בלתי מאומת של כלי AI, עדכנה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין את חוות הדעת 60/24. העדכון מתווה גבולות ברורים סביב מערכות אוטונומיות, ומחייב אימות קפדני של מקורות, הגנה על סודיות הלקוח ופיקוח אנושי מוחלט על פעולות בינה מלאכותית.
יתרה מזו, העיסוק בתחום דיני הגירה, המאופיין במועדים תובעניים, בהיקפי הגשה עצומים ובמבקשים פגיעים במיוחד לפרטיות, הוא הקנרית במכרה הפחם של מקצוע עריכת הדין; קיצורי דרך שינקטו ע"י עורכי דין בתחיום ייחודי זה יגררו השלכות אנושיות מיידיות.
לקראת 2029: דיני הגירה ועלייתו של ההליך ההוגן הממכון (סוכני בינה מלאכותית שיקבלו החלטות ביחס לבקשות)
במבט לשנת 2029, תחום ההגירה צפוי להפוך למשא ומתן בין סוכן לסוכן. סוכני משרדי עורכי הדין יקלטו רשומות של החברה הלקוחה, יבחנו בחקירה צולבת את ראיות המבקש, ירכיבו נספחים מאושרים ויאמתו עמידה ברגולציה לפני ההגשה. בצד השני של הפורטל, סוכני רשות ההגירה יקלטו את הנתונים המובנים, יריצו בדיקות רקע אוטומטיות, יבצעו ניתוח נתונים מיידי וידרגו כל בקשה מול מדדי אכיפה פנימיים לפני העברת התיק לגורם המחליט.
בעולם כזה, הכשירות המגדירה עורך דין הגירה מהשורה הראשונה לא תהיה מהירות הקלדה, שליטה בתבניות הבקשות או מילוי ידני של טפסים. היא תהיה שליטה בהליך ההוגן של כלי הבינה המלאכותית: הבנה מדויקת של האופן שבו מודלים של רשות ההגירה קוראים את הבקשות, בניית הגשות שיעמדו בבחינןץ אוטומטיות אלו, חשיפת ההיגיון של 'הקופסה השחורה' שמאחורי סירובים אוטומטיים. הדרך אל העתיד הזה מתחילה היום. היא אינה עוברת בהזנת שאלות שטחיות לצ'אטבוטים, אלא בהפשלת שרוולים, בהבנת הקוד ובכניסה לתפקיד של עורך הדין שבונה.
