הכרה בגיור רפורמי וקונסרבטיבי בישראל לצורך חוק השבות

מאת עמית עכו, פרטנר |

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, פסק היום (01 מרץ 2021), בהרכב של תשעה שופטים בראשות הנשיאה אסתר חיות, כי יש להכיר במי שגויר בקהילה הרפורמית או קונסרבטיבית בישראל כיהודים לצורך הכרה בזכאות לפי חוק השבות.

המשמעות של החלטת בית המשפט היא כי מי שלא עשה גיור "כהלכה" בישראל (על פי הכללים האורתודוקסים) בכל זאת יוכר כיהודי על ידי משרד הפנים ויהיה זכאי לעלייה.

בפסיקותיהם מתחו השופטים ביקורת קשה על הכנסת, על כך שלא הסדירו זמן כה רב.

השופטת דפנה ברק ארז כתבה בהחלטה כי:

"נמנענו מהכרעה בנושא זה קרוב לחמש שנים נוספות – מתוך גישה מכבדת כלפי עמדתו של המשיב, על מנת לאפשר קידומה של חקיקה מסודרת בנושא…אולם, איננו יכולים לחכות עד בוש, כאשר זכויותיהם של אנשים עומדות על כף המאזניים, וחקיקה בנושא כלל לא נראית באופק".

השופטים הבהירו כי פסק הדין מוגבל רק לשאלה האזרחית-ציבורית של מתן מעמד עלייה על פי חוק השבות בישראל ואינו עוסק בשאלה הדתית של מיהו יהודי.

ובאופן מפורט יותר

העותרות והעותרים הגיעו לישראל ובמהלך שהייתם בה כדין עברו גיור בקהילה קונסרבטיבית או רפורמית שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי. הם עתרו לבית משפט לאחר שמשרד הפנים דחה את בקשותיהם לקבל אזרחות ישראלית כיהודים מכוח חוק השבות.

בבג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים  ( 31.3.2016 ) נקבע כי רג'וב על מדינת ישראל להכיר כיהודי לצורך חוק השבות, גם במי שעבר הליך גיור בקהילה אורתודוכסית בישראל שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי. העותרים הסתמכו על החלטה תקדימית זו וטענו כי היעדר הכרה בגיורי התנועות הללו פוגע באופן בלתי מידתי בזכותם של המתגיירים לחופש דת ובזכותם לשוויון לעומת מי שהתגייר בארץ בגיור הממלכתי או בגיור האורתודוכסי הפרטי, וכן לעומת מי שהתגייר בחו"ל.

על פי פסק הדין הקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים:

"הן קהילות מבוססות בישראל, והן בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי. הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת,  בהתאם לאמות מידה קבועות, ולאחר שקדם לו הליך הכנה ולמידה משמעותי… קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן "חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם"…. והמשיב עצמו (ע.ע.: המדינה) הכיר זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו"ל לעניין חוק השבות. משבפנינו לכל הדעות "קהילה יהודית מוכרת", וכל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין כל טעם מבורר שלא להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו, כמו העותרים, בקהילות הלא- אורתודוכסיות הללו בישראל."

בנוסף הדגיש בית המשפט מפורשות כי חוק השבות חל רק על מתגיירים אשר שהו בישראל כדין קודם גיורם, וזאת כדי למנוע ניצול לרעה של הזכות למעמד מכוח שבות.

בית המשפט קבע כי מדובר בשאלה אזרחית-ציבורית ולא בשאלה דתית, ומשהמחוקק לא הכריע בה במשך למעלה מ 15- שנים, לא ראה בית המשפט מנוס ממתן פסק-דין.

כאמור, קבע בית המשפט בהחלטה, ובאופן תקדימי כי יש להכיר במי שעברו גיור בקהילה הרפורמית או הקונסרבטיבית בישראל כיהודים לעניין חוק השבות.

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ד' מינץ בפסק הדין:

"גיורם האורתודוקסי שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי זכה להכרה (מי מהם בבית דין בבני ברק ומי מהם בבית דין בשכונת מאה שערים בירושלים), אך בד בבד נפתח הפתח להכרה בכל גיור בקהילה יהודית מוכרת על אף שלא נעשה במערך הגיור הממלכתי. אין סיבה להפלות בין השניים. "פתחו לי פתח אחד כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" (שיר השירים רבה ה, ב). "

על אף חשיבות ההחלטה בראי ההיסטורי של מדינת ישראל וגלגולי חוק השבות, אין בהחלטה זו כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון.

תם ולא נשלם מסעו של העם בציון לפתרון שאלת מיהו יהודי.