שאלות נפוצות לגבי אשרת השקעה ב-5

אנשי עסקים ישראלים הנדרשים להפעיל את עסקיהם בארה"ב יכולים כבר עתה להגיש בקשה לויזות מהסוג:

H-1B- ויזות עבודה על בסיס כישורים או מצב: ויזה למומחים מקצועיים(H-1B non-immigrant specialty occupation visa)

L-1 -ויזות לבכירים, עובדים מיומנים בחברות עם סניפים אמריקאים: ויזה למעבר של מנהלבכיר או עובד מיומן בחברות עם סניפים אמריקאים.

(L-1 non-immigrant intra-company transfer visa)

E-1 – ויזות סוחרים ומשקיעים: ויזת סוחר. (E-1 non-immigrant trader visa)

אולם, ישראל לא נכללה בין כמעט 80 המדינות, כגון אוסטרליה, שוויץ, נורבגיה, תאילנד, תורכיה ומצרים, שאזרחיהן רשאים להגיש בקשה לקבלת ויזה מסוגE-2 . לפיכך, מטרת החקיקה היא להשוות את חוקי המשחק העסקיים עבור חברות ישראליות ולאפשר לישראלים להגיש בקשה לקבלת ויזה מסוגE-2 .

אזרחי ארה"ב שביקשו להגיע לעבוד בישראל מכוח השקעה זרה, יכלו לעשות זאת בחלק מהמקרים מכוח ויזת מומחים (אחד מסוגי ויזת העבודה ב'2).

בארה"ב, ויזה מסוגE-2 הינה ויזת משקיע-שאינו-מהגר המאפשרת למשקיעים להרחיב את פעילותן בשוק האמריקאי כך שהם או נציגיהם רשאים לחיות באופן זמני בקרבה פיזית להשקעה שלהם. המשקיע חייב להגיע לארה"ב בכדי לפתח ולנהל את ההשקעה העסקית שלו. אם מגיש הבקשה לקבלת ויזה מסוג 2-E אינו המשקיע העיקרי אלא הוא נציגו של המשקיע, נציג זה חייב להיות מועסק במסגרת תפקיד פיקוח ניהולי או להיות בעל כישורי התמחות גבוהים החיוניים לפעילותה של החברה בארה"ב.

המשקיע חייב להיות אדם שהשקיע, או הנמצא בתהליך של השקעה, ביוזמות מסחריות פעילות ומעשיות. בנוסף, ההשקעה חייבת להיות משמעותית ולא תוכל להיות שולית ברמה כזו שהיא מספקת מחיה מינימלית בלבד למשקיע. יתרה מכך, להשקעה חייבת להיות השפעה משמעותית בתוך ארה"ב, כלומר, בין היתר, יוצרת הזדמנויות תעסוקה בארה"ב.

בדומה לכך, משקיעים אמריקאים שרוצים להגיע ו/או לשלוח עובדים מטעמם לעבוד במסגרת השקעתם בישראל, צריכים להוכיח כי מדובר על השקעה מהותית וכי כוח העבודה המגיע מטרתו לפתח את ההשקעה ו/או לשמש בתפקיד ניהולי בכיר. באם מדובר על מומחים, הדרישה היא כי הם יהיו בעל יידע ו/או תפקיד ייחודי, המושפע גם משלב התפתחותה של ההשקעה.

לפני הענקת ויזה מסוג E-2 או ויזת משקיעים מגיש הבקשה חייב תחילה לוודא כי ההשקעה שלו עומדת בתנאי האשרה – תנאים המפורטים להלן.

על הכספים או הנכסים שיושקעו להיות מחויבים להשקעה, כאשר מחויבות זו חייבת להיות אמיתית וסופית. בנוסף, ההשקעה חייבת לשאת רמת סיכון בהיבט המסחרי כאשר מטרתה יצירת רווח והיא חייבת להיות נתונה לאפשרות של אובדן מלא או חלקי אם היוזמה נכשלת.

ההנחיות הפנימיות של מחלקת המדינה של ארה"ב מציינות גם כי: "המשקיע חייב להיות קרוב לתחילתן של פעילויות עסקיות מעשיות, ולא רק בשלב של חתימה על חוזים (העלולים להתבטל) או בשלב של בדיקת מיקומים ונכסים מתאימים. כוונה גרידא להשקיע, או בעלות על כספים לא-מחויבים בחשבון בנק, או אפילו הסדרים עתידיים להשקעה שלא כפופים למחויבות קיימת, לא יהיו מספקים." גם תנאי האשרה הישראלית קובעים כי כבר במעמד הגשת הבקשה לאשרה יש להראות כי העברת הכספים בוצעה.

לא נקבע סכום מוגדר בדולרים או בשקלים שאותו חייבים להשקיע על מנת לעמוד בדרישה של "השקעה משמעותית", כאשר סוגים שונים של עסקים עשויים להזדקק לסכומי השקעה השונים במידה רבה זה מזה. באופן כללי, סכום ההשקעה חייב לעמוד באחד משני המבחנים הבאים:

– אם העסק כבר קיים, ההשקעה חייבת להוות שיעור משמעותי מהערך הכולל של היוזמה העסקית; או

– אם פותחים עסק חדש, ההשקעה חייבת להיות בסכום שיספיק לבסס עסק רווחי ובר-קיימא (יציב לאורך זמן) מהסוג שאליו התכוון המשקיע.

בהתאם להנחיות הפנימיות, "לא קיים קו ברור במונחים של אחוזים המגדיר את ההשקעה כמשמעותית."

השקעה נחשבת לשולית כאשר ליוזמה העסקית המדוברת אין יכולת העכשווית או עתידית לייצר רווח הגדול מסכום המתאים למחיה מינימלית עבור המשקיע ועבור משפחתו, וכאשר אין באפשרותה לספק תרומה כלכלית משמעותית לארה"ב. תרומה כלכלית משמעותית לארה"ב מוגדרת, בין היתר, על ידי יצירה של הזדמנויות תעסוקה בארה"ב.

השקעה בקרקע לא מפותחת או במניות לא תעמוד בדרישות. בנוסף, ההשקעה "חייבת להיות יוזמה עסקית, כלומר במטרה ליצירת רווחים, מה שמוציא מכלל שיקול מוסדות ללא כוונת רווח, או כל גוף הפועל לקידום עניין מסוים ולא למטרות רווח."

– חברה ישראלית המפתחת טכנולוגיה של התקן רפואי מעוניינת להשקיע מזומנים וציוד בחברה לציוד רפואי הממוקמת בארה"ב ולשלוח סמנכ"ל תפעול לארה"ב על מנת לפקח על המעבר והיישום של הטכנולוגיות שלה.

– מנכ"ל של חברת פיתוח תוכנה שהנהלתה ממוקמת בישראל מעוניין לפתוח משרד שיווק ומכירות בארה"ב ולהשקיע מיליון וחצי דולרים לשיפוץ מבנה מתאים בארה"ב ולשכור לשם כך צוות מכירות ומינהלה ראשוני.

– גוף מחקר ישראלי הפועל בשיטה של חוזה לשירות מלא, המתמחה בעריכת ניסויים קליניים, מעוניין להקים חברת-בת בארה"ב ולשלוח מטעמו מנהל רפואי לארה"ב על מנת שיוכל לנהל ולפקח על הניסויים הקליניים המקומיים שם.

בארה"ב, ויזה מסוג 2-E היא ויזה עבור לא-מהגר שמטבעה הינה זמנית. בעוד שקיים מסלול חוקי להגשת בקשה עבור גרין קארד כתושב קבע, ויזות מסוג 2-E לא מספקות לישראלים מסלול חדש או פשוט יותר לקבלת מעמד כזה בהשוואה למסלולים הזמינים עבורם כיום. לאמיתו של דבר, בהשוואה למספר ויזות עבודה אחרות בארה"ב הזמינות כיום לאזרחי ישראל, קשה יותר לעבור מויזה מסוג 2-E למעמד של גרין קארד כתושב קבע.

בדומה לכך, ויזת המשקיעים אינה מאפשרת הגירה לישראל, אינה נחשבת לרישיון לתושבות קבע ואינה ויזת מעבר להגירה לישראל.

ויזת משקיעים וויזת E2 מונפקןת לתקופה של שנתיים בלבד. אך בעל הויזה עדיין מקיים את התנאים לויזה, ניתן לקבל תקופות הארכה למעמד של מחזיק בויזת משקיעים של עד שנתיים (בארה"ב) או שנה (בישראל) בכל פעם, כאשר אין הגבלה על מספר ההארכות שניתן לקבל, כל עוד ההשקעה ממשיכה ועומדת בכל הדרישות המתאימות.

אולם, אם העסק מגיע למצב של דשדוש, המשקיע לא יעמוד יותר בתנאי הויזה ויאבד את זכותו להישאר במדינה המעניקה את האשרה.

לא קיימת מכסה שנתית עבור ויזות מסוג 2-E. כ-26,500 ויזות מסוג 2-E הוענקו מדי שנה בתקופה של 2010-2007; כ-33% מהם ניתנו ליפן. בתקופה של 2010-2007 קיבלו אירלנד, הולנד ושוויץ כ-220 ויזות מסוג 2-E מדי שנה.

בדומה לכך, ויזת המשקיעים בישראל אינה מוגבלת במכסה. בשלב זה אין הערכות של כמות הויזות שתונפק בכל שנה.

למחזיק ויזת משקיע (או מומחה מטעם משקיע) רשאים להתלוות בני-זוג וילדים רווקים מתחת לגיל 21. בני משפחה אלו רשאים להגיש בקשה לויזה משקיע בתור נלווים ואם זו תאושר להם, היא תהיה בדרך כלל לאותה תקופת השהות כשל מחזיק ויזת המשקיעים.

בן הזוג של מחזיק ויזת המשקיעים, אך לא נתמכים אחרים שלו, רשאי להגיש בקשה לקבלת אישור עבודה מיוחד לשם תעסוקה בארה"ב / ישראל.