חוק האזרחות הספרדי מבוסס על החוקה הספרדית ותקנות נלוות ומבדיל בין שני סוגי אזרחות: מקור (de origen) ואזרוח(naturalización).אנשים הזכאים לאזרחות-מקור אינם מחויבים עפ"י החוק לגור בספרד פרק זמן מסוים במהלך חייהם ע"מ לקבלה. כל היתר עוברים הליך המכונה "אזרוח מתוך בחירה" (סעיף 20 לקוד האזרחי) ונדרשים לתקופת מגורים מינימאלית כזו או אחרת.
החוק בספרד מבוסס בעיקרו על עקרון jus sanguinis,על פי ניתנת האזרחות על-בסיס קשר דם ולא על-בסיס מקום הלידה (jus soli). מכיוון שכך, לידה בשטח ספרד כשהיא לעצמה, אינה מקנה זכאות לאזרחות.קבוצות כלפיהן מכירה ספרד באחריות היסטורית (colectivos de compromiso histórico) מקבלות הקלות בנושאי אזרחות. קבוצות אלו כוללות את אזרחי מדינות אמריקה הלטינית, פורטוגל, אנדורה, גינאה המשוונית, פיליפינים וכן גם את צאצאיהם של מגורשי ספרד (sefardíes).ספרד מכירה באזרחות כפולה רק במקרה של אזרחות-מקור. בכל מקרה אחר מחייבת קבלת אזרחות ספרדית ויתור על האזרחות בה מחזיק מגיש הבקשה. המשתייכים לאחת מקבוצות ההקלהאינם נדרשים לוותרעל אזרחותם.
אזרחות-מקור מוקנית במקרים הבאים:
- מי שנולד לאב או אם ספרדים, ובתנאי שהיו ספרדים במקור (במידה והתאזרחו תנאי זה אינו תקף.
- מי שנולד בספרד להורים שאינם ספרדים,(במידה ואחד מהם לפחות נולד בספרד ( התנאי אינו תקף אם הלידה בספרד היתה בעקבות הצבה דיפלומטית של המשפחה.
- מי שנולד בספרד להורים שאינם ספרדים, אם לא קיבל את אזרחותו של אף אחד מהם (תנאי זה אינו תקף אם מדינת האזרחות של ההורים מעניקה לבן אזרחות אוטומוטית אף אם לא הוגשה בקשה ולא קיים רישום רשמי.
- מי שנולד בספרד אולם לא ידוע מי הם הוריו.
- מי שבהיותו קטין אומץ ע"י אזרח ספרדי בספרד.
אזרוח (naturalización) הליך שבסופו מוקנית אזרחות לנתינים זרים שהתגוררו חוקית בספרד פרק זמן המוגדר בחוק. הכוונה במגורים חוקיים היא מהיום בו הונפקה תעודת תושב למגיש הבקשה. כל יתר הרישומים, כולל ספר המשפחה, כרטיס ביטוח לאומי או הרשם העירוני (המוכר לצרכי סטטיסטיקה וקבלת תושבות על-בסיס שילוב), אינם תקפים לצרכי אזרוח.
צאצאים למגורשי ספרד
בשנת 1982 עודכן "סעיף מגורשי ספרד" כפי שהוא היום, אולם למגינת ליבם של רבים ההגדרה של מיהו ספרדי אינה קלה להוכחה. למעשה, מאז שנכנס סעיף זה לתוקף קיבלו עשרות בודדות של אנשים את האזרחות הספרדית בדרך זו. לשיטת ממשלת ספרד חובת ההוכחה חלה על מגיש הבקשה, אולם כיצד מוכיחים שורשים מלפני 500 שנה? במשך הזמן הוסכם על מספר מרכיבים שילקחו בחשבון בעת החלטה על הזכאות: ראשית שם המשפחה, שצריך להכלל ברשימת שמות המשפחה הספרדיים-מקוריים של הרשם האזרחי (registro civil). יש להוכיח ע"י מסמכים רשמיים שזהו השם ששימש את משפחת המגיש מספר דורות אחורה. מרכיב נוסף הוא השפה המדוברת ע"י המשפחה בדורות האחרונים, כולל מכתבים שנשלחו בין בני המשפחה ונשמרו עד היום. הכוונה במקרה זה היא יותר ללדינו ופחות לספרדית, שכן הראשונה מהווה קשר לשוני ישיר עם צאצאי המגורשים. מכיוון שנדרשות תקופת מגורים בספרד לקבלת אזרחות בדרך זו, מצופה ממגיש הבקשה שיהיה חלק מקהילה יהודית מוכרת בספרד ושרב הקהילה או נשיאה ינפיק מכתב שבו הוא מתרשם משורשיו הספרדיים והידע בתרבות ספרד ויהדות ספרד. מצד שני, דרושה גם זיקה לספרד המודרנית הכוללת קשרים עם ספרד עוד לפני המעבר (עסקיים, חברתיים וכו'), שליטה בשפה הספרדית המודרנית, הכרות עם התרבות, הגאוגרפיה ואף הפוליטיקה המקומית. מעבר לכל זאת, כל פרט נוסף יהווה שיקול ויוסיף משקל להחלטת הרשויות. למשל, מי שהיה פעיל במרכז לשימור הלדינו (judeoespañol) או אפילו מי שקיבל המלצה מקונסול ספרד במדינת המקור. ההחלטה למתן אזרחות לצאצאי המגורשים היא כה ייחודית, שהיא מתקבלת בהוראת שעה (decreto real) ע"י גוף המכונה מועצת השרים (consejo de ministros).
רבים מאזרחי ישראל מחזיקים באזרחות אחת ממדינות אמריקה הלטינית (בעיקר ארגנטינה). גם כאן מתגלה בעיה לא קטנה שכן אף כי אנשים אלו אינם נדרשים לוותר על אזרחותם הלטינית (קבוצת הקלה), הם כן נדרשים לוותר על האזרחות הישראלית. מלבד זאת, ספרד באופן גורף אינה מאפשרת שלוש אזרחויות אלא אם כן שלושתן מולדות (למשל במקרה של מי שנולד בספרד לאזרח ישראלי ולגרמני שגם נולד בספרד, או מי שנולד בספרד להורה בעל שתי אזרחויות והורה בעל אזרחות שונה כשאחת מהשלוש היא ספרדית). קיימת אפשרות לעקוף את הדרישה לויתור על האזרחות הישראלית ע"י הצהרה רק על האזרחות השניה בעת הגשת הבקשה, אולם לא תמיד שיטה זו מצליחה.