פרק 3 בספר אשרות לניוד מומחים לישראל מאת עוה"ד צבי קן תור ועמית עכו
הפרק נכתב ע"י עו"ד יצחק לניאדו ועו"ד שי נמרודי
3.1 כללי
לכל אזרח מדינת ישראל זכות חוקתית להיכנס למדינת ישראל ולצאת ממנה.[1] כעיקרון אי־אפשר למנוע מאזרח ישראלי להיכנס למדינה, וברור מאליו שהוא לא זקוק להיתר העסקה בישראל ורשאי לעבוד בכל עבודה ואצל כל מעסיק בישראל לפי ראות עיניו, כפוף להוראות כל דין. כמו כן, לאזרחות הישראלית משמעות גם ביחס לחובת השירות הצבאי אשר, כאמור בפרק ו': מומחים זרים – סוגיות מיוחדות, חלה במקרים מסוימים על אזרחי ישראל ועל "תושבים קבועים" במדינה.
העיקרון הכללי המקובל במדינת ישראל ובדמוקרטיות אחרות הוא כי המדינה נהנית משיקול דעת רחב ביותר בנושא כניסת אזרחים זרים אליה ושהייתם בה.[2] מי שאינו אזרח ישראלי אין זכות חוקית – ובוודאי לא זכות חוקתית – להיכנס לישראל ולשהות בה.
מי שאינו אזרח ישראל, או אינו עולה לפי חוק השבות, התש"י–1950 (להלן: "חוק השבות"), רשאי להיכנס למדינת ישראל ולשהות בה רק על פי אשרה שניתנה לו על ידי שר הפנים (או מי שהוא הסמיך לכך, קרי, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול).[3] שיקול הדעת המסור בעניינים אלה לשר הפנים ובפועל, לרשות האוכלוסין הוא נרחב. בדרך כלל בתי המשפט לא יתערבו בשיקול דעת זה.[4]
בשל השלכותיה של האזרחות הישראלית על אפשרויות הכניסה לישראל, הישיבה בישראל והעבודה בה, קיים עניין מיוחד למומחים זרים באפשרויות העומדות בפניהם לקבלת אזרחות ישראלית, ויתור עליה, או בהשלכותיה של "אזרחות נסתרת" ובמשמעויותיה המשפטיות של אזרחות כפולה – ישראלית וזרה. בפרק זה נדון גם בנושאים אלה.
3.2 רכישת אזרחות ישראלית ודרכון
3.2.1 כללי
על פי חוק האזרחות, התשי"ב–1952 (להלן: "חוק האזרחות"), אזרחות ישראלית נרכשת אך ורק באחת משבע הדרכים דלהלן:
÷ מכוח שבות;
÷ מכוח ישיבה בישראל;
÷ מכוח לידה;
÷ מכוח לידה וישיבה בישראל;
÷ מכוח אימוץ;
÷ מכוח התאזרחות;
÷ מכוח הענקה.
3.2.2 אזרחות מכוח שבות
לפי חוק השבות, אזרחות מכוח שבות מוענקת לכל עולה, למי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות, ולכל אדם שעלה לישראל או נולד בה, מיום העלייה או הלידה – לפי העניין.
לכלל האמור כמה יוצאים מהכלל, כגון מי שחדלו להיות תושבי ישראל עם כניסתו לתוקף של חוק האזרחות, מי שנולדו בישראל לאחר הקמת המדינה לנציג דיפלומטי או קונסולרי זר והוא זכאי שבות, ומי שוויתרו על התאזרחות מכוח שבות (ראו להלן).
זכאות לעלייה נתונה לכל יהודי על פי חוק השבות. "יהודי" לצורך זה הוא מי שנולד לאם יהודייה או התגייר, והוא אינו בן דת אחרת. זכאות לעלייה על פי חוק השבות נתונה גם למי שאינו יהודי, במקרים הבאים: ילד של יהודי ונכדו, בן זוג של יהודי. ובן זוג של ילד ושל נכד של יהודי (למעט אדם שהיה יהודי והמיר את דתו מרצון).[5]
3.2.3 אזרחות מכוח ישיבה בישראל
אזרחות מכוח ישיבה בישראל ניתנה למי שהיו נתיני ממשלת המנדט, אשר לא קיבלו אזרחות מכוח שבות ועומדים בתנאים מסוימים שנקבעו בסעיפים 3 ו־3א לחוק האזרחות. כמו כן ניתנה אזרחות זו לילדיהם של אזרחים כאלה (נתינים או תושבים). באופן טבעי, דרך התאזרחות זו מוצתה במידה רבה בשנים הראשונות לקיומה של המדינה וכיום כמעט שאינה מיושמת, אף שנותרה קבועה בחוק.
3.2.4 אזרחות מכוח לידה
על פי סעיף 4 לחוק האזרחות, אזרחות מכוח לידה ניתנת בכמה מקרים, כאשר המקרים הבולטים הם שניים: האחד – מי שנולד בישראל כשאחד מהוריו היה אזרח ישראלי; והאחר – מי שנולד מחוץ לישראל כשאחד מהוריו היה אזרח ישראל מכוח שבות, מכוח ישיבה בישראל, מכוח התאזרחות או מכוח לידה.
כאשר אדם נולד בחו"ל, והוא אזרח ישראל רק מפני שאביו או אימו היו אזרחי ישראל, אזי האזרחות הישראלית אינה "עוברת" לילדיו. מובן שאם ילדיו של אותו אדם זכאים מכוח חוק השבות, הם יכולים לעלות לישראל ולרכוש אזרחות ישראלית מכוח שבות.
3.2.5 אזרחות מכוח לידה בישראל וישיבה בה
על פי סעיף 4א לחוק האזרחות אזרחות מכוח לידה או ישיבה בישראל ניתנת למי שנולד אחרי קום המדינה בשטח שביום לידתו נכלל בתחומי מדינת ישראל, ולא הייתה לו מעולם אזרחות אחרת. תנאי לאזרחות מכוח לידה וישיבה בישראל הוא שהאדם הרלוונטי ביקש את האזרחות הישראלית בתקופה שבין יום הולדתו ה־18 ליום הולדתו ה־21, וכמו כן כי היה תושב ישראל חמש שנים רצופות לפני הגשת הבקשה.
שר הפנים רשאי לסרב לבקשתו של אדם כזה לקבל אזרחות ישראלית אם המבקש הורשע בעבירה על ביטחון המדינה או אם הוא נידון למאסר חמש שנים או יותר בשל עבירה אחרת.
מסלול זה לקבלת אזרחות ישראלית צפוי בשנים הקרובות להיות ישים עבור קבוצה חדשה של אנשים, שהם אותם ילדים אשר נולדו בישראל לעובדים זרים אשר שהו בישראל באופן בלתי חוקי. ייתכן כי מסלול זה יוכל להוות את הפתרון המשפטי לבעיה האנושית של אותם ילדים שנולדו בישראל ושאין להם אזרחות אחרת.
3.2.6 אזרחות מכוח אימוץ
על פי סעיף 4ב לחוק האזרחות אזרחות מכוח אימוץ ניתנת בכמה מקרים, כאשר הבולטים בהם הם קטין שאומץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981, כאשר אחד מהוריו המאמצים היה אזרח ישראל, וכן מי שאומץ מחוץ לישראל כשאחד מהוריו היה אזרח ישראל מכוח שבות, מכוח ישיבה בישראל, מכוח התאזרחות או מכוח לידה. עם זאת, כאשר אדם נולד בחו"ל והוא אזרח ישראל רק כיוון שאחד מהוריו היה אזרח ישראל, אזי האזרחות הישראלית אינה עוברת לילדו המאומץ שאומץ מחוץ לישראל. כדי להעניק אזרחות ישראלית לילד מאומץ של הורה ישראלי הנמצא בחו"ל, יש להראות כי ההורים המאמצים לא היו תושבי ישראל ביום האימוץ, וכי שניהם נתנו את הסכמתם למתן האזרחות הישראלית למאומץ, גם אם רק אחד מהם הוא אזרח ישראלי.
דוגמה
ג'ק מייסון, יליד ארה"ב אומץ בארה"ב כחוק. אביו של ג'ק הוא אזרח ארה"ב. אימו של ג'ק מחזיקה באזרחות כפולה – אזרחות אמריקנית, ואזרחות ישראלית מכוח לידה בישראל (אמה של האם הייתה אזרחית ישראל). מקום מושבם של שני ההורים המאמצים בעת האימוץ היה בארה"ב. בנסיבות הללו ג'ק יהיה אזרח ישראלי אם שני הוריו ייתנו את הסכמתם לכך, אף שהוא לא היה בישראל מעולם.
לעומת זאת, לו אימו המאמצת של ג'ק הייתה נולדת מחוץ לישראל, הרי שאי־אפשר היה "להעביר" את אזרחותה הישראלית לבנה המאומץ, גם אם שני ההורים המאמצים היו מסכימים לכך.
3.2.7 אזרחות מכוח התאזרחות
כללי
על פי חוק האזרחות רשאי שר הפנים להעניק אזרחות ישראלית לאנשים שאינם אזרחי ישראל, על פי אחת הדרכים המנויות להלן ובתנאים מסוימים. אזרחות מכוח התאזרחות נרכשת מהיום שבו הצהיר המתאזרח אמונים למדינת ישראל.
על פי סעיף 5 לחוק האזרחות, שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית לבגיר שאינו אזרח ישראל, אם מתקיימים מספר תנאים:
÷ המבקש נמצא בישראל;
÷ המבקש היה בישראל שלוש שנים מתוך חמש השנים שלפני יום הגשת בקשתו לאזרחות;
÷ המבקש זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע;
÷ המבקש השתקע בישראל, או שהוא מתכוון לעשות זאת;
÷ המבקש יודע "ידיעת מה" את השפה העברית;
÷ המבקש ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שעם קבלת האזרחות הישראלית יחדל להיות אזרח זר.
מקרים רבים של התאזרחות בדרך זו קשורים בספורטאים זרים השוהים בישראל תקופה ממושכת ועונים על הקריטריונים האמורים. לעיתים קרובות מעוניינות אגודות הספורט השונות לאזרח ספורטאי זר המזוהה עימן כדי לאפשר לו להוסיף לשחק בשורותיהן ו"לפנות מקום" לספורטאי זר אחר, שכן ספורטאי זר המתאזרח בישראל לא נכלל במכסת הספורטאים הזרים שאגודת הספורט רשאית להעסיק על פי החלטות התאחדויות הספורט השונות. לעיתים, התאחדות הספורט מעוניינת אף היא בהתאזרחותו של ספורטאי זר, כדי שיוכל לשחק במדי נבחרת ישראל בענף הרלוונטי.[6]
במקרים מסוימים, הנקובים בסעיף 6 לחוק האזרחות, אפשר להעניק את האזרחות הישראלית גם למי שלא מקיים את התנאים שלעיל, כולם או חלקם.
התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות ישראלית גם לילדו הקטין, אם ביום ההתאזרחות היה הקטין תושב ישראל או תושב אזור המוחזק על ידי צה"ל, ובלבד שהמתאזרח היה רשאי להחזיק בילד. אם רק אחד מהוריו של הקטין התאזרח, והקטין היה אזרח־חוץ, לא תוקנה אזרחות ישראלית לקטין אם הצהיר אחד ההורים שהוא מתנגד לכך.
ההליך המדורג
על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים רשאי להעניק אזרחות לבן זוג של אזרח ישראלי, גם אם לא מתקיימים בו התנאים הנקובים בסעיף 5 לחוק (שפורטו לעיל). הדברים המפורטים להלן אינם מתייחסים לסוגיית "איחוד משפחות" של אזרחי ישראל עם תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, לגביהם חלים נהלים שונים במִנְהָל האוכלוסין, וכן הסדר חוקי נפרד שאינו רלוונטי לפרק זה.
בפועל, בן הזוג הזר יכול להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית עם השלמתו של הליך בן ארבע שנים וחצי לפחות, המכונה "ההליך המדורג". ההליך המדורג נועד לבחון את כנות קשר הנישואים בין בן הזוג הישראלי לבן הזוג הזר לאורך זמן, זאת כדי לצמצם את התופעה של נישואים פיקטיביים בין אזרחים זרים לאזרחי ישראל, למטרת התאזרחות והשתקעות בישראל. יודגש כי משרד הפנים מכיר ביחסי זוגיות שאינם נישואין לעניין ההליך המדורג.
ההליך המדורג רלוונטי בעיקר לאזרח ישראל שחי או מבקש לחיות עם בן זוג זר בישראל, בין שהוא הכיר את בן הזוג הזר בישראל (לדוגמה – עובד זר השוהה בישראל כחוק או באופן בלתי חוקי) ובין שהוא הכיר את בן הזוג הזר בחו"ל. דוגמה נפוצה לישימות ההליך המדורג היא של ספורטאים זרים שנישאו לאזרחי ישראל, ולא מתקיימים בהם תנאי סעיף 5 לחוק האזרחות (ראו לעיל).
שלבי ההליך המדורג המתוארים להלן מתבצעים כל עוד מִנְהָל האוכלוסין משוכנע בכנות הקשר הזוגי וכל עוד אין מניעה אחרת להמשך ההליך, כגון מסירת פרטים שקריים או לא מספיקים, הסתרת עובדות מהותיות או חשש לסיכון בריאות הציבור, ביטחון הציבור או ביטחון המדינה.
ככלל, אם בן הזוג הזר שוהה מחוץ לישראל ובשל מדינת לאומיותו הוא נדרש לאשרת כניסה לישראל טרם הכניסה, עליו לקבל אשרת מבקר מסוג ב־2 בקונסוליה הישראלית במקום מושבו, על יסוד בקשה למתן מעמד שהגיש בן הזוג הישראלי בלשכת מִנְהָל האוכלוסין. אם בן הזוג הזר שוהה בישראל שלא כדין, עליו לצאת מישראל ויוכל לחזור רק לאחר שתונפק לו אשרת מבקר מסוג ב־2. אשרת המבקר כחלק מההליך המדורג ניתנת בדרך כלל למשך כחודשיים, וכפוף לשיקול דעת משרד הפנים.
לאחר שהות בישראל, ועל פי שיקול דעת משרד הפנים, מקבל בן הזוג הזר אשרה מסוג ב־1, המאפשרת לו לעבוד אצל כל מעסיק בישראל באופן חוקי ללא צורך בהיתר העסקה. כחלק מההליך המדורג, אשרת ב־1 ניתנת לתקופה אותה קובע משרד הפנים, ואשר לא עולה על שנה אחת.
לאחר תקופה של שמונה עד שנים־עשר חודשים ממועד כניסתו לישראל, ועל פי שיקול משרד הפנים, מונפקת לבן הזוג הזר אשרה מסוג א-5 (רישיון לישיבת ארעי – כללי), המעניקה מעמד של תושב ארעי בישראל. אשרה מסוג א-5 ניתנת למשך שנה, ובמשך ההליך המדורג היא מוארכת מדי שנה במשך ארבע שנים כפוף לאישור משרד הפנים. האשרה מקנה לבן הזוג הזר זכויות סוציאליות מלאות בביטוח הלאומי על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, וכן תעודת זהות ישראלית. לאחר ארבע שנים וחצי לפחות מתחילת ההליך המדורג, רשאי בן הזוג הזר להגיש בקשה לקבלת מעמד זהה לזה של בן הזוג הישראלי.
במקרה שבו הקשר הזוגי שבין בן הזוג הישראלי והזר התפרק בעיצומו של ההליך המדורג, שוקל מִנְהָל האוכלוסין כל מקרה לגופו, כאשר השיקולים המרכזיים הנלקחים בחשבון הם באיזה שלב נמצא ההליך המדורג ואם לבני הזוג יש ילדים. כאשר ההליך המדורג הגיע לשלב מתקדם ולבני הזוג יש ילדים, עשוי בן הזוג הזר לקבל אישור להישאר בישראל ולהסדיר בה את מעמדו. הכול כפוף לשיקול הדעת הנרחב של רשות האוכלוסין.
3.2.8 אזרחות מכוח הענקה
על פי סעיף 9 לחוק האזרחות, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות ישראלית ("אזרחות מכוח הענקה") לקטין תושב ישראל, לפי בקשת הוריו (או לפי בקשת אחד מהם, אם הוא רשאי להחזיק בקטין לבדו).
שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית גם לילדו הקטין של אדם שנולד בחו"ל והוא עצמו אזרח ישראלי מכוח לידה, כמפורט לעיל ("אזרחות מכוח לידה"). כאמור, במקרה כזה אזרחותו הישראלית של ההורה שנולד בחו"ל אינה עוברת לילדו הקטין באופן אוטומטי, ולכן הקטין יקבל אזרחות רק מכוח החלטה של שר הפנים.
שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית ("אזרחות מכוח הענקה") גם לילד של אזרח ישראל שנולד בחו"ל והוא אזרח ישראל מכוח לידה כמפורט לעיל בתת־פרק "אזרחות מכוח לידה". תנאי לכך הוא שהילד היה אזרח ישראל מלכתחילה (לדוגמה – מפני שנולד בישראל) ואזרחותו הישראלית בוטלה על ידי הוריו בהיותו קטין. שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית אם ילדו של האזרח הישראלי ביקש אזרחות ישראלית בתקופה שבין יום הולדתו ה־18 לבין יום הולדתו ה־22.
שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית לתושב ישראל הנמצא בישראל אשר השר שוכנע לגביו כי הוא מזדהה עם המדינה ועם יעדיה והוא, בן זוגו, הורהו, בנו או אחיו שירתו שירות פעיל בצה"ל או "פעלו פעולה של ממש" לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה, או שהשר שוכנע כי הענקת האזרחות היא מעניינה המיוחד של המדינה. בדרך כלל קטגוריה זו רלוונטית לאדם שאינו זכאי חוק השבות, אולם בנו או בתו משרתים או שירתו בצה"ל.
לשר הפנים מסור שיקול דעת להעניק אזרחות ישראלית לתושב בגיר של אזור המוחזק על ידי צה"ל, שביקש להתאזרח בישראל, אם השר שוכנע כי המבקש מזדהה עם מדינת ישראל ועם יעדיה והוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות היא מעניינה המיוחד של המדינה. בדרך כלל הוראה זו רלוונטית לתושבי יהודה, שומרון וחבל עזה אשר סייעו לכוחות הביטחון של ישראל במאבקם בטרור (סייענים).
3.3 קבלת דרכון ישראלי וסמכות הדיון המשפטית
חוק הדרכונים[7] קובע כי אזרח ישראלי חייב בהצגת דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית בעת כניסתו לישראל ובעת יציאתו ממנה. בדרך כלל תקופת תוקפו של דרכון היא עשר שנים מיום שניתן.
על פי החוק רשאי משרד הפנים להעניק לאזרח ישראלי שלא השתקע בישראל, דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר. באופן זה מוענקת תעודת מעבר לעולים חדשים אשר עלו לישראל בשנה הראשונה לאזרחותם. כמו כן רשאי משרד הפנים לשקול הענקת תעודת מעבר לאזרח ישראל אשר מרכז חייו אינו בישראל.
דוגמה
סשה צ'רנינקו עלה לישראל מברית המועצות בשנת 1995. עם עלייתו לישראל ניתנה לו תעודת מעבר המאפשרת לו ולהיכנס לישראל ולצאת ממנה אך דורשת קבלת אשרה לכל מדינה בעולם שאליה הוא מתעתד לצאת. בשנת 1997 קיבל סשה דרכון ישראלי במשרד הפנים בחדרה, שם התגורר מאז עלה לישראל.
בשנת 1997 יצא סשה מישראל והשתקע בארה"ב ולא שב עוד לישראל. בעקבות נישואיו רכש סשה אזרחות אמריקנית. בשנת 2005 ביקש סשה דרכון ישראלי בקונסוליית ישראל בניו־יורק. סשה קיבל הודעה לפיה לא יקבל דרכון, אלא תעודת מעבר, הואיל ומרכז חייו אינו בישראל.
בעניין צ'רני, [8] בפסק דין תקדימי, קבע בית המשפט העליון כי תביעות בשאלת אזרחות של אדם וזכותו לדרכון ישראלי צריכות להידון בפני בית המשפט הגבוה לצדק ולא בפני בית המשפט לענינים מינהליים. זאת כיוון ששני הנושאים עוסקים בעניין שלטוני מובהק אשר לא הועברו בחקיקה לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. באין הסדר חקיקה מפורש המעביר סמכות שיפוט בענייני אזרחות ודרכונים לבית המשפט לענינים מינהליים, נותרה סמכות השיפוט הבלעדית לדון בהם בידי בג"ץ מכוח סעיף 15 לחוק־יסוד: השפיטה. לאור העברת סמכויות מבג"ץ לבתי המשפט לעניינים מינהליים, ייתכן שסמכות זו תועבר לבתי משפט אלו בעתיד.
בהערת אגב יודגש כי שאלת הסמכות של בית הדין לעררים לדון בעניין מסוג זה כערכאה ראשונה טרם נדונה.
3.4 "אזרחות נסתרת"
"אזרחות נסתרת" היא מצב שבו אדם הוא אזרח ישראלי, אך הוא אינו מודע לעובדה זו. מצב זה ייתכן, לדוגמה, כאשר האדם הרלוונטי נולד מחוץ לישראל, עלה לישראל עם הוריו כקטין, קיבל אזרחות ישראלית מכוח שבות, ולאחר זמן קצר עקרה משפחתו מישראל למדינה אחרת. גם אם הוריו של אדם כזה ויתרו על אזרחותם הישראלית בהצהרה בכתב, אך מסיבה כלשהי לא כללו את בנם הקטין בהצהרתם, הרי שהוא נותר אזרח ישראל לכל דבר ועניין אפילו הוא אינו מודע לכך.
"אזרחות נסתרת" עשויה להתקיים גם במקרה שבו אדם הוא אזרח ישראלי מכוח לידה להורה ישראלי, כמפורט לעיל בתת־הפרק "אזרחות מכוח לידה". כך ייתכן שאדם שמעולם לא שהה בישראל, ואשר הזיקה בינו לבין ישראל רופפת ביותר לכאורה, הוא למעשה אזרח ישראל כשהוא אינו מודע לכך.
הואיל ועל פי חוקי מדינת ישראל רשאי אזרח ישראל להחזיק באזרחות כפולה, ובה־בעת הוא נחשב לעניין חוקי מדינת ישראל כאזרח ישראל לכל דבר ועניין, מצב של "אזרחות נסתרת" טומן בחובו מגוון השלכות משמעותיות לאדם המחזיק באזרחות ישראלית שלא ביודעין.
כך לדוגמה, אדם כזה שמעסיקו מעוניין להציבו בישראל כמומחה זר, כלל אינו זקוק לאשרה מסוג ב-1 ולהיתר העסקה. מצב זה מאפשר להציב את האזרח הישראלי בעל ה"אזרחות הנסתרת" בישראל ללא כל קושי. במקרה כזה יהיה על בעל האזרחות הנסתרת לפנות לקונסוליית ישראל בחו"ל או במשרד הפנים ולבקש להנפיק לו תעודת זהות ישראלית וכן דרכון ישראלי.
בצד החובות, על פי סעיף 2א לחוק הדרכונים, התשי"ב–1952, חייב אזרח ישראל להציג בפני ביקורת הגבולות, בעת כניסתו לישראל או יציאתו ממנה, דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית כאמור.[9] כדי לקבל את הדרכון הישראלי, על בעל ה"אזרחות הנסתרת" להגיש בקשה לדרכון ישראלי בקונסוליה ישראלית בחו"ל. ניסיון של אזרח ישראל לצאת מישראל או להיכנס אליה ללא דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית, עלול לגרום עיכוב ביציאתו מישראל או בכניסתו אליה.
אזרח ישראל בעל "אזרחות נסתרת" עשוי להיות חייב בחובת שירות צבאי על פי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986.[10] במקרים שבהם אזרח ישראל נולד בחו"ל, הוא רשאי לפנות ישירות לשלטונות צה"ל בישראל או באמצעות אחת הקונסוליות הישראליות בחו"ל בבקשה לדחיית שירות (דח"ש) מכוח היותו "בן מהגרים". בקשה כאמור צריכה להיות מפורטת ביותר ונתמכת בתצהיר ובמסמכים המאמתים את עיקרי הבקשה. הטיפול בבקשה אשר תוגש בישראל יהיה מהיר יותר מטיפול בבקשה אשר תוגש בקונסוליית ישראל בחו"ל.
סטטוס דחיית השירות מאפשר לאזרח הישראלי בעל ה"אזרחות הנסתרת" לשהות בישראל לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים בכל שנה קלנדרית, או במשך שנה אחת (לא יותר מפעם אחת בסך הכול), בלי שייחשב כחייב גיוס. שהות ארוכה מזו עשויה לחייב את האזרח הישראלי בשירות בצה"ל, זאת אם הוא מצוי בטווח גילאי הגיוס שנקבע בחוק שירות ביטחון. הוראות אלה תקפות גם לגבי ישראלים אשר נולדו בישראל ועזבו את ישראל טרם היותם בני 16 וחצי.
קיימים מקרים לא מעטים של ילידי ישראל אשר עזבו את ישראל בגילאי העשרה עם הוריהם וניהלו את חייהם במדינות אחרות. במרוצת הזמן הוכרזו הצעירים הללו כ"מיועדים לשרות צבאי" (מלש"ב). אי־התייצבותם לשרות צבאי צפויה לגרום להם לקשיים, מאוחר יותר, כאשר יגיעו לביקור בישראל. פעמים רבות אפשר להסדיר את העניין על ידי טיפול מראש.
על פי סעיף 12 לחוק האזרחות, איבוד האזרחות הישראלית (לרבות בשל ויתור עליה) אינו פוטר אדם מאחריות שנובעת מאזרחות ישראלית ונוצרה לפני שאבדה האזרחות. לפיכך, אם בעל "אזרחות נסתרת" מעוניין לעבוד בישראל כמומחה והוא בגיל המאפשר את גיוסו לצה"ל (בהנחה שהוא מעוניין להימנע מגיוס), האפשרות המעשית היחידה מבחינתו היא לפנות לקבלת מעמד "בן מהגרים" מאת שלטונות צה"ל ולעבוד בישראל משך שנה אחת לכל היותר (בהנחה שלא ניצל בעבר את האפשרות לשהות שנה רצופה בישראל בלי להתגייס). ויתור על האזרחות הישראלית בפני עצמו לא יפטור אדם כזה מחובת שירות צבאי.
3.5 ויתור על אזרחות ישראלית
על פי סעיף 10 לחוק האזרחות רשאי בגיר שהוא אזרח ישראלי להצהיר בכתב שהוא מוותר על אזרחותו הישראלית, ואם הוא תושב ישראל – הוא נדרש להודיע גם על רצונו לחדול מלהיות תושב ישראל. כדי לוותר על אזרחות ישראלית, חייב האזרח הישראלי לשהות בחו"ל ולהגיש את הבקשה לוויתור על האזרחות בקונסוליה ישראלית. בכל מקרה, הוויתור על האזרחות טעון הסכמת שר הפנים וכפוף לשיקול דעתו, והאזרחות מתבטלת מהיום שקבע השר.
הוריו של קטין שנולד מחוץ לישראל והוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח לידה, רשאים להצהיר בכתב שהם מוותרים על אזרחותו – ובלבד שביום מתן ההצהרה, ההורים והקטין לא היו תושבי ישראל. אם אחד ההורים רשאי להחזיק בקטין לבדו, די בהצהרה של אותו הורה ובלבד שההורה והקטין אינם תושבי ישראל.
הוריו של קטין שנולד מחוץ לישראל לפני יום כניסתו לתוקף של חוק האזרחות (תיקון מס' 4), התש"ם–1980, והוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח שבות, רשאים להצהיר בכתב כי הם מוותרים על אזרחותו הישראלית, ובלבד שביום מתן ההצהרה ההורים לא היו אזרחים ישראלים ולא היו רשומים במרשם האוכלוסין. אם אחד ההורים רשאי להחזיק בקטין לבדו, די בהצהרה של אותו הורה ובלבד שההורה והקטין אינם תושבי ישראל.
ביטול אזרחותו של אזרח ישראלי בגיר גורר את ביטול אזרחותו של ילדו הקטין אם ההורה השני של הקטין ויתר אף הוא על אזרחותו הישראלית, או שהוא אינו אזרח ישראלי ואינו תושב ישראל, או שהוא הסכים בכתב לכך שהוויתור יחול גם על הקטין, או שההורה אשר ויתר על האזרחות רשאי להחזיק בקטין לבדו. תנאי נוסף לביטול אזרחותו של הקטין הוא שהקטין אינו תושב ישראל, וההורה ציין בהודעתו שוויתורו על תושבות חל גם על הקטין. בכל מקרה רשאי שר הפנים לקבוע שאזרחותו של הקטין לא תתבטל, אם ראה סיבה מיוחדת לכך. כמו כן אם לקטין מלאו 16 שנים, אזרחותו הישראלית לא תתבטל אלא אם הודיע הקטין בכתב לשר הפנים על הסכמתו לביטול האזרחות.
על פי סעיף 10א לחוק האזרחות, רשאי שר הפנים להסכים להצהרת ויתור של בגיר, שהוא אזרח ישראל מכוח שבות עקב עלייה לישראל לאחר קום המדינה, או מכוח לידה, לצורך שמירה על אזרחות אחרת של המבקש. אם הסכים השר להצהרת הוויתור, תתבטל האזרחות מיום שקבע השר והוא אף רשאי לקבוע שהביטול הוא למפרע.
סעיף 11 לחוק האזרחות קובע כי אזרח ישראל שרכש אזרחות[11] באיראן, באפגניסטן, בלבנון, בלוב, בסודאן, בסוריה, בפקיסטן, בעיראק, בתימן או בשטחי רצועת עזה, יראו אותו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל. ביטול האזרחות גורר את ביטול אזרחותו של ילדו הקטין של האזרח הישראלי־לשעבר, אם הקטין אינו תושב ישראל.
שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו של אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. כמו כן רשאי שר הפנים לבטל את אזרחותו של אדם שהוכח, להנחת דעתו של השר כי רכש את אזרחותו על יסוד פרטים כוזבים, ובמקרה כזה הוא רשאי לבטל גם את אזרחותו של ילדו הקטין של אותו אדם. כמו כן, רשאי שר הפנים לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר ביצע מעשה טרור.[12]
כל החלטה לביטול אזרחות יכולה להיעשות גם שלא בפניו של האזרח.[13] החלטות הנובעות מכוח חוק זה ניתנות לערר בפני בית הדין לעררים
נוסף על האמור בתת־פרק זה, בכל אותם מקרים שאוזכרו לעיל שבהם נדרשת הסכמת הוריו של קטין למתן האזרחות הישראלית לקטין, והסכמה כזאת לא ניתנה, הרי שההורים ויתרו על האזרחות הישראלית בשמו של הקטין. מובן שגם מקום שבו שמורה לאחד ההורים הזכות להתנגד למתן האזרחות הישראלית לבנו הקטין, והוא אכן התנגד לכך, ההורה ויתר למעשה על האזרחות הישראלית בשם הקטין.
3.6 אזרחות כפולה
סעיף 14(ב) לחוק האזרחות קובע כי לעניין חוקי מדינת ישראל, רואים אזרח ישראל שהוא גם אזרח־חוץ כאזרח ישראל. משמעות הדבר היא שאזרח ישראלי הנושא אזרחות נוספת נחשב אזרח ישראל לכל דבר ועניין, ואזרח ישראלי בלבד, במידה שלאזרחות הישראלית קיימת נפקות מבחינת החוק הישראלי.
כך לדוגמה, אזרח ישראל שהוא גם אזרח־חוץ נחשב אזרח ישראל לצורך חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 והוא חייב בשירות צבאי כפוף להוראות חוק זה; הוא נחשב אזרח ישראל לעניין אחריות פלילית של אזרחים ישראלים על פי חוק העונשין, התשל"ז–1977; והוא נחשב אזרח ישראל לצורך דיני המעמד האישי, כמו לעניין סמכות השיפוט של בתי דין רבניים בענייני נישואים וגירושים לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953.
גם לעניין כניסה לישראל, שהייה בה ועבודה במדינה נחשב אזרח ישראלי שהוא גם אזרח־חוץ כאזרח ישראל לכל דבר ועניין. לפיכך, הוא רשאי להיכנס לישראל ללא צורך באשרה, לשהות בה לפי ראות עיניו, לעסוק בכל מקצוע או משלח יד ולעבוד אצל כל מעסיק כפוף להוראות כל דין.
דוגמה
רן, אזרח ישראל שהיגר לפני כעשרים שנה להולנד והתאזרח בה בלי שוויתר על אזרחותו הישראלית. רן מתגורר בהולנד ובה מרכז חייו. החברה שבה מועסק רן מעוניינת לפתוח שלוחה בישראל ולהציב את רן בתפקיד המנכ"ל הראשון של השלוחה החדשה. בשל היותו של רן אזרח ישראל, הוא רשאי להיכנס לישראל ולעבוד בה כרצונו, אף שהוא גם אזרח הולנד. ברור כי מדובר ביתרון משמעותי מבחינת החברה ההולנדית, שאינה תלויה בהחלטת הרשויות הישראליות ויכולה להציב את רן בישראל כרצונה.
3.7 מעורבות בטרור
התיקונים לסעיף 11 בחוק האזרחות אשר חוקקו בשנים 2016–2017, משקפים את המציאות הבעייתית בשנים האחרונות כאשר אזרחים ישראלים מעורבים במעשי טרור. התיקונים הללו מעניקים לשר הפנים כלים להתמודד עם מצבים אלה של שלילת אזרחותם של אותם אזרחים. סעיף 11 לחוק האזרחות קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם, בין היתר, אותו אדם עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ואם ייוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, כפי שיורה שר הפנים.
הסעיף גם קובע כי חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל כי לא ייוותר חסר כל אזרחות. סעיף 12 לחוק האזרחות קובע כי איבוד האזרחות הישראלית אינו פוטר מאחריות שנובעת מאזרחות ישראלית ונוצרה לפני שאבדה האזרחות.
בהמשך, מפרט הסעיף כאמור כי "הפרת אמונים למדינת ישראל", כוללת, בין היתר, מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור,[14] סיוע או שידול למעשה כאמור, או נטילת חלק פעיל בארגון טרור או בארגון טרור מוכרז כהגדרתם בחוק המאבק בטרור, מעשה שהוא בגידה לפי סעיפים 97–99 לחוק העונשין,[15] או ריגול חמור לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, ועוד.
בחודש מרץ 2017 קבע בית המשפט האירופי לזכויות אדם שמדיניותה של בריטניה, שלפיה אפשר לשלול את האזרחות הבריטית עקב מעורבות במעשי טרור היא מדיניות חוקית. פסיקה זו הגיעה בד־בבד עם החלטתה של בריטניה לשלול אזרחות ממאות אזרחים בריטיים בשל מעורבותם בטרור.
מוזמנים לקרוא בנוסף: ויזת E2 | אשרת עבודה
רשימת מקורות
חוקי־יסוד
חוק־יסוד: השפיטה, סעיף 15
חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 6
חקיקה
חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981
חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994
חוק האזרחות, התשי"ב–1952, סעיפים 10, 10א, 11, 11(ב)(2)(ג), 11(ד1)1, 12, 14(ב)
חוק האזרחות (תיקון מס' 4), התש"ם–1980
חוק הדרכונים, התשי"ב–1952, סעיף 2א
חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, סעיף 2(א)
חוק העונשין, התשל"ז–1977
חוק השבות, התש"י–1950, סעיפים 3, 4א, 4ב
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953
חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986
פסקי דין של בית המשפט העליון
בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 289 (2002)
בג"ץ 740/87 בנטלי נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 443 (1988)
בג"ץ 758/88, 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992)
בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522 (1997)
ע"א 9379/03 צרני נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 822 (2006)
[1] סעיף 6 לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו.
[2] בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 289 (2002).
[3] בג"ץ 740/87 בנטלי נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 443 (1988).
[4] עם זאת, שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה כפוף לביקורת שיפוטית על פי העילות המקובלות במשפט המינהלי בישראל, ובהן תום לב בהפעלת שיקול הדעת של הרשות המינהלית. ראו בג"ץ 758/88, 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 528 (1992); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525–526 (1997).
[5] סעיפים 4א ו־4ב לחוק השבות, התש"י–1950.
[6] להרחבה ראו להלן פרק ז': ספורטאים ואומנים.
[7] סעיף 2א לחוק הדרכונים, תשי"ב–1952.
[8] ע"א 9379/03 צרני נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 822 (2006).
[9] אם כי על פי אותו סעיף רשאי שר הפנים, בנסיבות מיוחדות, לאשר כניסה ויציאה של אזרח ישראלי על סמך הצגת דרכון או תעודת מעבר אחרים.
[10] ראו גם חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, אשר בוטל.
[11] סעיף 11(ב)(2)(ג) לחוק האזרחות קובע כי חזקה על אדם אשר יושב ישיבת קבע במקומות דנן כי רכש אזרחות להלן
[12] כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016.
[13] סעיף 11(ד1)1 לחוק האזרחות.
[14] חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016.
[15] חוק העונשין, התשל"ז–1977.
